Vayedaber

Meguilah

Daf 3a

רִבִּי אָחָא רִבִּי יוּדָה בֶן לִוֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִוֵי בְשֵׁם רִבִּי. לוֹד וְגֵיא הַחֲרָשִׁים מוּקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וְלָמָּה לֹא אָמַר וְאוֹנוֹ. בְּגִין דִּכְתִיב. וְהָא כְתִיב לוֹד וְאִיתְאֲמָרַת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. וְגַמְלָא וְגָדוּר וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן׃ 3a וְהָכְתִיב וּבְנֵ֣י אֶלְפַּ֔עַל עֵ֥בֶר וּמִשְׁעָ֖ם וָשָׁ֑מֶר ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת אוֹנ֔וֹ וְאֶת לוֹד וּבְנוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה. בִּימֵי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה חָֽרְבָה וְעָמַד אֶלְפַּעַל וּבְנָייָהּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב גַּ֛ם כָּל הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. לוֹד וְאוֹנוֹ הֵן הֵן גֵּיא הַחֲרָשִׁים.

Traduction

R. Aha, R. Juda b. Levi, ou R. Josué b. Levi dit au nom de Rav: Lod et la vallée des Harashim (forgerons) étaient entourées de murs depuis Josué. Pourquoi ne pas citer aussi à ce titre Ono? Parce que cette ville est déjà nommée par écrit. Mais Lod aussi est écrit, et pourtant on en parle ici? C’est que l’on a énuméré comme villes fortifiées depuis Josué, Gamlah, Guedod, Hadir, Ono, Jérusalem, et d’autres analogues. Mais n’est-il pas écrit (1Ch 8, 12): Les fils d’Elfaal furent Eber, Mish’am et Shemed, celui qui bâtit Ono et Lod, avec leurs environs? (Comment donc prétendre qu’elles remontent au temps de Josué?) C’est que, dit R. Eléazar b. R. Yossa, au temps de la concubine frappée à Gébaa (1S 10, 26), ces villes avaient été détruites lors des luttes, et Elfaal les rebâtit. Ainsi, il est dit (Jg 20, 48): Toutes les villes qui se trouvèrent là furent consumées par le feu. R. Hanania dit au nom de R. Pinhas: Lod et Ono ensemble constituent la vallée des Harashim. (8)Suit un passage traduit (Sheqalim 1, 1).

Pnei Moshe non traduit

לוד וגיא החרשים וכו'. פסוק הוא בד''ה א' ח' ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה:

ולמה לא אמרן. נמי ואונו אם בגין דכבר כתיב שם והא כתיב ג''כ לוד ואפ''ה איתאמרת בשם רבי אלא בגין דכבר תנינן לה בפ' בתרא דערכין דקחשיב התם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון יורפת הישנה וגמלה וכו':

והכתיב ובני אלפעל וגו' הוא בנה וגו'. והיאך אמרת מימות יהושע הן:

בימי פילגש בגבעה חרבה וכו'. דאלו מערי בנימין הן ושכן הכתוב מיחסו שם על שבט בנימין ומפני שחומותיהן נראות חדשות לפיכך העיד ריב''ל בשם רבי שבכלל מוקפות מימות יהושע בן נון הן וקורין בהן בט''ו:

לוד ואונו הן הן גיא החרשים. גיא החרשים כולל שתיהן הוא:

רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא זְמַן קְרִיאָתָהּ. לֹא בָא אֶלָּא לְלַמְּדָךְ שֶׁהַמִּצְווֹת נוֹהֲגוֹת בָּאֲדָר שֵׁינִי. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי אָחָא הֲווֹן יְתִיבִין. אַמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אָחָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא לְשֶׁעָבַר אֲבָל לָבֹא. וְהָא תַנֵּי. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סָבַר כֵּן. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. אִילּוּ מִי שְׁקְּרָייָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְחָזַר וּקְרָייָהּ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן שֶׁמָּא נִמְצֵאתָה עוֹקֵר זְמַן כַּרַכִים בְּיָדֶיךָ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' חלבו וכו'. גרסינן להא בפ''ק דשקלים בהלכה א'. וגו' דהתם עיקרית דברישא גריס שם סתם הכל יוצאין בי''ד שהיא זמן קריאתה לכל העולם. ובתר הכי מייתי על האי דקתני שם במתני' נמי בט''ו קורין את המגילה בכרכין ופריך לא כן א''ר חלבו הכל יוצאין בי''ד בין עיירות ובין כרכים ומשני לא בא אלא ללמדן שכל המצות הנוהגות באדר השני נוהגות באדר הראשון. כלומר דלא קאי ר' חלבו אלא אמתני' דלקמן בפרקין קראו את המגילה בחדר הראשון ואח''כ נתעברה השנה קורין אותה באדר השני ועל כה''ג הוא דקאמר הכל יוצאין בי''ד הואיל וכבר קראו בראשון וללמדך שהמצות נוהגות גם באדר הראשון:

לא מסתברא לשעבר. כלומר לא מסתברא דלא אמר הכי אלא לשעבר והיינו בדיעבד שמשום שנוהגות ג''כ באדר הראשון הלכך וכבר קראו אותה בראשון הכל יוצאין בחזרת הקריאה בשני בי''ד אבל לבא. לא דלא מסתברא לומר שאף להבא ג''כ והיינו שאפילו לכתחלה הכל יוצאין בי''ד והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים בי''ד ובט''ו וכדמפרש לקמיה:

א''ל אוף אנא סבר כן. דלכתחלה לא:

א''ר מנא ויאות. דודאי כך הוא שהרי אלו משקראו בי''ד אם חוזרין וקורין בט''ו שמא אין שומעין לו בתמיה וכלומר דודאי הא דקתני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין היינו אלו הקוראין בי''ד ורוצין לחזור ולקרותה בט''ו קורין דמה איכפת בכך יקראו ולא יברכו על הקריאה אבל אלו שהוקבע להן ט''ו פשיטא היא שצריכין לקרות לכתחלה בזמן הקבוע להן. ר' חלבו דקאמר הכל יוצאין בדיעבד וכגוונא דאמרן הוא שאם כבר קראו באדר הראשון ואח''כ נתעברה השנה שחוזרין וקורין בשני ואם הכל קראו בי''ד יצאו:

אם אומר את כן וכו'. כלומר ואם אתה אומר דאף לכתחלה הכל יוצאין אם קראו בי''ד נמצאת אתה עוקר זמן כרכים בידך שהוקבע להם ט''ו ולא י''ד אלא ע''כ כדאמרן:

Meguilah

Daf 3b

משנה: כֵּיצַד חָל לִהְיוֹת כַּשֵּׁנִי כְּפָרִים וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

Traduction

La variation des jours pour cette lecture tient aux causes suivantes: Si Purim est un lundi, les habitants des bourgs et des grandes villes liront le rouleau d’Esther le même jour (le 14), et ceux des villes fortifiées le lendemain (le 15). Si le 14 est un mardi ou mercredi, les villageois l’avanceront au lundi, jour de réunion synagogale (pour ne pas les déranger à nouveau); ceux des grandes villes liront le même jour, et ceux des villes fortifiées le lendemain.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כיצד. משכחת לה פעמים בי''א וכו':

חל להיות. י''ד בשני וכו':

חל להיות בשלישי או ברביעי וכו'. הרי כאן הכפרים קורין בי''ג או בי''ב:

חל להיות בחמישי וכו' בו ביום. דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן:

חל להיות ע''ש כפרים וכו' ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. שאין קריאת המגילה בשבת שגזרו חכמים שמא ילך אצל הבקי לקרות ויטילנה בידו ויעבירנה ד' אמות בר''ה ואם יאחרנה עד אחר השבת הוה ליה י''ו וכתיב ולא יעבור ואע''פ שכשחל ט''ו בשבת קורין בני הכרכים בארבעה עשר מכל מקום אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת שהוא חמשה עשר דבקריאת התורה לא חששו חכמים וכמו שקורין בתורה בכל שבת דליכא למיחש שמא יטלטל כל הספר תורה בשביל הפרשה של יום וסעודת פורים כשחל בשבת יש חילוק דיעות אם עושין אותה בארבעה עשר שבו קורין את המגילה או שמאחרין אותה עד לאחר השבת והכי משמע הכא בגמרא ולכולי עלמא אין עושין אותה בשבת לפי שאינה ניכרת שהיא לסעודת פורים אלא בשביל כבוד השבת:

חל להיות אחר השבת וכו'. זה חסר כאן בנוסחת המשנה:

כפרים. מקדימין ליום הכניסה. וזהו אחד עשר והא דאמרינן בכפרים שמקדימין ליום הכניסה זה דוקא בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן ושלוחי בית דין יוצאין להודיע מתי קדשו ב''ד החדש ומתי הפסח נקבע אבל בזה''ז שהעם מסתכלין בקריאת המגילה ומונין ממנה ל' יום לפסח אם יקדימו הכפרים קריאתן הרי יעשו פסח לסוף ל' יום של קריאה ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח לפיכך אין קורין עכשיו את המגילה אלא בזמנה לעיירות בארבעה עשר ולמוקפין בחמשה עשר:

משנה: חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי כְּפָרִים וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם. חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כְּפָרִים וַעֲייָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

Traduction

Si le 14 est un jeudi, les villageois et les citadins feront la lecture le même jour, et les gens des places fortifiées le lendemain. Si c’est un vendredi, les villageois l’avancent au jour de réunion (jeudi); ceux des villes ou des places fortes liront le même jour. Si c’est un samedi, les villageois et les citadins l’avancent au jeudi, et les habitants des places fortes attendent au lendemain.

הלכה: כָּל הֵן דְּתַנִּינָן חָל לִהְיוֹת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. מוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית כָּאן חָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁינִי [וְלֵית כָּאן] חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. חָל לִהְיוֹת בַּשֵּׁינִי צוֹמָא רַבָּא בְּחַד בְּשׁוּבָא. חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת צוֹמָא רַבָּא בָּעֲרוּבְתָא.

Traduction

Chaque fois que la Mishna dit ''si le pourim survient'', il s’agit du 14. En effet, dit R. Yossa, la Mishna le confirme en disant: ceux des places fortes lisent le lendemain (le 15). R. Yossa remarque: on ne parle pas de l’hypothèse d’un lundi, ni d’un samedi; car si c’était un lundi, le jeûne du grand pardon serait un dimanche (jour inadmissible), et si c’était un samedi, le grand pardon surviendrait un vendredi (hypothèse également inadmissible, ce grand jeûne n’était jamais attenant au samedi).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כל הן דתנינן וכו'. קמ''ל דכולהו דתנינן חל להיות משכחת לה שחל ארבעה עשר להיות בהן בזמן שלא היו משגיחין על הדחיות ולא כדר' יוסי דלקמן:

מתני' אמרה כן. דקתני בשני וכן בשבת ומוקפות חומה למחר וא''כ חל להיות אי''ד קאי:

אמר רבי יוסי לית כאן חל להיות בשני וכו'. ולא גרסי' להו במתני' דלא משכחת להו שחל י''ד להיות בהן שאם י''ד אדר בשני בשבת א''כ צומא רבא בחד בשבא ואם חל בשבת צומא רבא בערובתא דשבת ואנן לא עבדינן שבת ויוה''כ כהדדי כדאמרינן בר''ה:

נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ מִיכָּן שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד. וּמִשְׁתֶּה֭ מִיכָּן שֶׁאֲסוּרִין בְּתַעֲנִית. וְי֣וֹם ט֑וֹב מִיכָּן שֶׁאֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַית מְלָאכָה. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. זִימְנִין סַגִּין יָֽתְבִית קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְלָא שְׁמָעִית מִינֵיהּ הָדָא מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ. כָּל מַה דַהֲוָה אַבָּא שְׁמִיעַ אַתְּ שְׁמִיעַ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי פְלִיגָא. דְּרִבִּי הָיָה מְפַרְסֵם עַצְמוֹ שְׁנֵי יָמִים בַּשָּׁנָה. רוֹחֵץ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז 3b וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת בְּפוּרִים. רִבִּי חָבִיבָה בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. בְּכָל מָקוֹם [שֶׁכָּתוּב] יוֹם טוֹב אֵין כָּתוּב וְקִיבֵּל. בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְקִיבֵּל אֵין כָּתוּב יוֹם טוֹב. וְכָאן כָּתוּב יוֹם טוֹב וְכָתוּב וְקִיבֵּל. רִבִּי סִימוֹן בֵּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה אֵילּוּ הַכְּפָרִים. מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה אֵילּו הַכַּרָכִים. וְעִ֣יר וָעִ֑יר אֵילּו הָעֲייָרוֹת.

Traduction

Nahman fils de R. Samuel b. Nahman déduit des mots joie et allégresse (Est 8, 16) qu’il est défendu de se livrer au deuil en ces jours; du mot festin, qu’il est interdit de jeûner, et du terme jour de fête, que l’on ne doit pas travailler en ce jour. Bien souvent, dit R. Helbo (9)'''''' Cf. (Shabat 3, 1); '(Eruvin 9, 2) (ib., p. 291); (Yebamot 4, 7), fin ( 5d).'''''', j’étais assis devant R. Samuel b. Nahman, et je ne lui ai pas entendu exprimer cette dernière règle. As-tu entendu, lui répliqua-t-il, tout ce que mon père a entendu? (C’est donc possible). Contre cet avis, on peut citer les faits de Rabbi, qui s’affichait en public 2 jours de l’année, en premier lieu pour se baigner le 17 Tamouz, et en second lieu pour s’occuper de ses plantations à Purim. R. Habiba dit au nom des rabbins de Babylone: partout où il est dit jour de fête, il n’est pas dit: on agréa, et si ce terme est usité, on n’emploie pas les mots jours de fête, tandis que pour la fête d’Esther, les 2 expressions sont employées (Est 9, 19 -27). R. Simon dit au nom de R. Samuel b. Nahman: l’expression chaque famille (ib. 28) désigne les villages; par chaque province on entend les villes fortes (murées); enfin le mot villes est applicable aux grandes villes (10)Chaque série de gens fixe ses jours, les uns les 11 et 12, d'autres les 13 et 14, d'autres les 14 et 15..

Pnei Moshe non traduit

נחמן בריה דר' שמואל. דריש שמחה וששון כתיב מכאן שהן אסורין בהספד בי''ד וט''ו משתה וי''ט כתיבי בהאי קרא מכאן שאסורין בתענית ובעשיית מלאכה:

זימנין סגין. ישבתי לפני ר' שמואל בר נחמן אביך ולא שמעית מיניה הדא מילתא לדרוש שיהא אסורין במלאכה:

אמר ליה. נחמן:

וכי כל מה דהוה אבא שמיע ליה אנת שמיע מיניה. אתה לא שמעת זה ממנו אבל הוא אמר שכך הוא מקובל מרבו:

מילתא דרבי פליגא. על זה דקאמר ר' שמואל בר נחמן שאסורין במלאכה דרבי היה מפרסם עצמו לעשות לפני רבים באלו שני ימים בשנה. שהיה רוחץ בי''ז בתמוז בחמין ונטע נטיעות בפורים דס''ל שמותרין במלאכה:

בכל מקום שכתוב. במגילת אסתר י''ט לא תמצא כתיב בזה המקרא וקיבל עליהם אלא מעצמן עשו כן בשנה הראשונה שהגיע להם הבשורה טובה כדכתיב בהאי קרא ובכל מדינה ומדינה וגו' מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב וכל מקום שכתוב וקיבל אין כתיב י''ט אלא כתיב וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות וזהו כדכתיב לעיל מיניה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וגו':

וכאן כתיב י''ט וכתיב וקיבל. בלשון תמיה בפסוק זה ובכל מדינה וגו' שאתה דורש י''ט כתיב ביה ומי כתיב שקיבלו עליהם לעשות י''ט לעולם:

משפחה ומשפחה מדינה ומדינה וגו'. כתיב ודריש רישיה דקרא רמז על זמן בני הכפרים מדינה ומדינה וכו':

תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. מִפְּנֵי מַה מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה. כֵּדֵי שֶׁיְּסַפְּקוּ [מַיִם ו]מָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכַּרָכִים. רִבִּי פִילִיפָּא בַּר פְּרוֹטָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַית מְלָאכָה. אָמַר לֵיהּ. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. הֲרֵי חוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּעֲשִׂיַית מְלָאכָה וְהֵן מְסַפְּקִין מָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּכַּרָכִים. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא דְרִבִּי. דְּרִבִּי הָיָה מְפַרְסֵם עַצְמוֹ שְׁנֵי יָמִים בַּשָּׁנָה. רוֹחֵץ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת בְּפוּרִים.

Traduction

Samuel a enseigné: on avance parfois la lecture d’Esther jusqu’au ''jour de réunion'' (au jeudi), afin que les campagnards puissent fournir des vivres à leurs frères des villes fortes. Mais, dit R. Polipa b. Prouta devant R. Yona, cette disposition ne prouve-t-elle pas qu’on ne doit pas travailler ce jour? Ceci ne prouve rien, lui répondit R. Yona, puisqu’aux jours de demi-fête on ne doit pas se livrer au travail, et pourtant les villageois fournissaient en ce jour des provisions à leurs frères des villes fortes (c’est seulement pour qu’ils soient libres). Quant à la question des travaux, il suffit pour les autoriser de rappeler que Rabbi s’y livrait publiquement 2 jours de l’année, il se baignait le 17 Tamouz, et plantait à Purim.

Pnei Moshe non traduit

לית הדא אמרה שאסור בעשיית מלאכה. וכי לאו ש''מ מזה שבני י''ד ובני ט''ו אסורין במלאכה בימים שלהם ולפיכך בני הכפרים שמקדימין וקורין ואין י''ד וט''ו ימים שלהם כדדריש מרמז הכתוב הן הן שמספיקין להם מים ומזון בימים האלו:

א''ל אין מן הדא. אתה בא להכריח לאו מילתא הוא ולית ש''מ כלום שהרי חולו של מועד הוא אסור בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבוד ורואין אנו שהכפרים מספיקין וכו' ודבר זה לאו כלום דכדי שיהא להם פנאי קאמרינן להכין להם מה שצריכין ואין בהן משום מלאכה אלא לית לך בענין עשיית מלאכה בפורים אלא כהדא דרבי דלעיל דס''ל שמותרין במלאכה:

רִבִּי יוּסְטָא בֵּירִבִּי שׁוּנֶם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא עֶזְרָא תִיקֵּן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשֵּׁינִי וּבַחֲמִישִּׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה. וּמָרְדְכַי וְאֶסְתֵּר מְתַקְּנִים אַל מַה שֶׁעֶזְרָה עָתִיד לְהַתְקִין. אָמַר לֵיהּ. מִי שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמִּשְׁנָה סָֽמְכָהּ לַמִּקְרָא. מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר.

Traduction

R. Yousta b. R. Shounam demanda devant R. Mena: n’est-ce pas Ezra qui établit (11)V. J., Baba Qama, 2, 1 et ci-après, 4, 2 ( 75a). l’usage de lire dans la Loi les lundis et les jeudis et à l’office des vèpres le samedi? Comment donc supposer qu’Esther et Mardochée ont établi un arrangement (d’avancer la lecture au jeudi, jour de réunion) en vue de ce qu’Ezra établira plus tard? Celui qui a énoncé la Mishna (et non Mardochée), répondit R. Mena, a établi cette convention du jeudi (12)J., (Pessahim 4, 1)., en l’appuyant seulement sur un verset d’Esther (ib.): chaque famille, chaque province, chaque ville.

Pnei Moshe non traduit

ולא עזרא. שהיה לאחר זמן מרדכי ואסתר הוא שתיקן שיהו קורין בתורה וכו' ואת אמרת מרמז הכתוב של מגילת אסתר שיהו הכפרים מקדימין וקורין בימי הכניסה לפי שמתאספין לקרות בו בתורה ולא הטריחו חכמים להתכנס עוד בי''ד וכי מרדכי ואסתר שקדמו מתקינים על מה שעזרא עתיד להתקין אחר זמן:

א''ל. לא היא דאין אנו אומרין שמרדכי ואסתר התקינו להם כך אלא מי שסידר את המשנה וראה תקנת חכמים לחלק בזמנים הללו סמכה להמקרא משפחה וכו' לומר שמכאן סמכו חכמים לומר שהכפרים מקדימין ליום הכניסה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source